רוצים לשחק? רובנו נענה על השאלה הזו בחיוב. אז בואו נשחק!
אני אשאל שאלות על משחקי כדור ואתם תוכלו לבדוק את עצמכם בעזרת התשובות הנמצאות בהערות. ומה הקשר בין משחקי כדור לפיתוח חומרי למידה? במאמר זה אני רוצה להציע כמה מחשבות ותובנות על צורות הגשה ומסירה במשחקי כדור ומה אפשר ללמוד מהם על פיתוח חומרי למידה.
נתחיל בטניס, המשחק שלא יכול להתחיל ללא הגשת הפתיחה. איך נקראת חבטת הפתיחה בטניס?[1]
בפיתוח הדרכה לא נתחיל את הלמידה ללא ניסוח המטרות. ניסוח המטרות צריך להיות מדויק ואופרטיבי. כלומר, כזה שאוכל לחזור אליו ולבחון – האם התקיימה למידה? האם הלומד מסוגל עכשיו לבצע את הנדרש ממנו?
איך נבדוק? מבחן כמובן.
על פי חוקי הטניס, בחבטת הפתיחה , הכדור חייב לנחות באזור המחצית הקרובה לרשת של היריב (נקרא גם הסרוויס בוקס – Service Box) . כאשר חבטת ההגשה נוחתת בשטח השחקן היריב והוא לא מצליח לגעת בכדור, חבטה זו מזכה את השחקן המגיש בנקודה. אגב, איך נקראת חבטה זו?[2]
ומה לגבי הגשת הפתיחה שלנו, מעצבי הלמידה? אשתדל לבחור הגשה שמאפשרת למקסם את מעורבות הלומד, כזו שהלומד יכול לתת עליה מענה (שאלות, אינטראקציות, משחקים וכו'). גם כאשר אני בוחרת במדיה פחות אינטראקטיבית, כזו שהלומד לא יכול לענות עליה באופן מידי (דוגמת וידאו), עדיין אחשוב מתי אוכל לדגום את הלומד שלי על אפקטיביות הלמידה. אתם חושבים שגם שאלה מעוררת מחשבה בתום יחידה כזו יכולה ליצור מעורבות לומדים?
בטניס, כאשר ההגשה מסתיימת בנפילת הכדור מחוץ לסרביס בוקס היא אינה מזכה את המגיש בנקודה. אך חבטת פתיחה טובה מאפשרת למשחק להתקיים ומייצרת סדרת חבטות. גם לסדרה זו יש שם מקצועי, יודעים מהו?[3]
הסדרה תסתיים כאשר אחד השחקנים לא יצליח להשיב את הכדור למגרש היריב.
כלומר כדי שיהיה משחק, צריך שני שחקנים מיומנים, חבטת הגשה טובה והזדמנות למענה. כמפתחי למידה ההגשה חייבת להתחשב בקהל היעד ובתנאי הלמידה. האם הלומדים שלנו מכונסים באולם להרצאה פרונטלית?
האם הם נמצאים רחוקים פיזית ומתקיימת למידה מקוונת סינכרונית? כאן יהיה לי קצת יותר קל לשלוט בלכידת הקשב של הלומדים (משחק, שאלה, סקר, סיפור וכו'). אבל מה קורה כאשר הלומד צורך את התוכן בצורה עצמאית ואין לי מידע על סביבת הלמידה או אפילו על המכשיר שבו הלומד מבצע את הלמידה?
כיצד אוכל לוודא שההגשה שלי תהיה זו שזוכה בקשב של הלומד? עליי לכוון ל-Service Box. כלומר, למקד את הקשב של הלומד שלי (משחק פתיחה, וידאו מנטור, אמל"י).
בטניס, כאשר ההגשה מסתיימת בנפילת הכדור מחוץ ל-Service Box היא לא מזכה את המגיש בנקודה.
איך נקראת הגשה זו?[4] (רמז: היא דומה למילה אשמה)
האם תמיד האשמה היא של המגיש, במקרה שלנו מפתח הלמידה? נתבונן רגע בדוגמא של משחק כדורסל.
חוקי המשחק מוכרים קצת יותר. המטרה לקלוע לסל היריב.
כאשר קבוצה מתאמנת בכדורסל, חלק נכבד מהאימון מתבסס על מסירות בין חברי הקבוצה. על מי מוטלת האחריות למסירה טובה ומדויקת? האם היא על כתפי המוסר או מקבל הכדור? אני רוצה להציע גישה שאחריות זו היא משותפת הן של המוסר והן של מקבל הכדור.
המוסר, מפתח הלמידה צריך לדייק ולתכנן את המסירה (אמרנו ניסוח מטרות) והלומד צריך להיות מוכן לקלוט.
כאשר מתאמנים במסירות, אנו מאמנים את השחקנים גם לתפוס. ומהי התפיסה המפורסמת ביותר בכדורסל?[5]
דוגמא טובה למערכת היחסים המורכבת בין המגיש למגיב היא בייסבול. המגיש פותח את המשחק. והמטרה: להכשיל את החובט. אז איך בכלל אפשר לנהל משחק? ומה למעשה אנחנו לומדים על הגשות? נתייחס רגע לחוק בהגשות בייסבול: לכדור אסור לחרוג מהאזור שנקרא התחום המכשיל (Strike zone). יודעים מהו?[6]
כאן המוסר צריך להיות כל כך מיומן שהוא חייב לייצר מסירה כל כך מוצלחת שתעמוד בכל החוקים ותאפשר לתופס (שמאחורי החובט) לתפוס את הכדור. מסירת הכדור צריכה להיות מתוכננת ומדויקת והחובט צריך להיות מרוכז כדי שהמשחק בכלל ימשיך להתקיים.
עכשיו תורכם לשחק גם מחוץ לניוזלטר הזה. נסו לשחק עם פרויקט ההדרכה הבא שלכם, לא תאמינו לאן תוכלו להגיע…
[1] SERVE – סרב
[2] ACE – אייס
[3] Rally – ראלי
[4] Fault- פולט
[5] Rebound- ריבאונד – תפיסת הכדור לאחר החטאה
[6] מלבן דמיוני מעל בסיס הבית (הבסיס המסיים את ההקפה) שצלעו התחתונה היא גובה הברכיים של החובט והעליונה היא גובה תחתית החזה (נקודת אמצע בין הכתפיים לחגורה).
